<h1>צידה לדרך מ"ב כ"א פט"ו</h1>
<h2>דף לז.</h2>
בעלי הנפש לא היו אוכלין מבהמה מסוכנת אבל חז"ל התירוה בפרכוס. מסוכנת נקראת כל שמעמידין אותה ואינה עומדת ואפילו אוכלת כמאכל בריאה. בהמה מסוכנת וכששחטה פשטה ידה ולא החזירה פסולה. במה דברים אמורים ביד אבל ברגל בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה כשרה ובד"א בדקה אבל בגסה בין ביד בין ברגל בין כפפה ולא פשטה או פשטה ולא כפפה כשרה. עוף אפילו לא רפרף אלא בעינו ולא כשכש אלא בזנבו הרי זה פרכוס. וכן בהמה שכשכשה בזנבה כשרה. בד"א כשתהיה מסוכנת אבל אם היא בחזקת בריאה אפילו אין בה אחד מכל הסימנים הללו כשרה. חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס ופירכוס שאמרו בסוף שחיטה ואם לאו בידוע שנשמתה ניטלה הימנה דקודם לכן בעלי הנפש לא היו אוכלין מבהמה שהורה בה חכם. בד"א בטרפות הריאה וכיוצא בה שיש להסתפק בדברים רבים. אבל בהוראות אחרות כמו איסור ביטול בששים או טרפות שאין מפורסם האיסור ושמפורסם ההיתר ואין בו ספק לא היו נמנעין מלאכול מאותה בהמה או מאותו מאכל. כי כשם שמצוה עליו ליזהר מן האסור וכן יש לו ליזהר מן הספקות כן מצוה עליו שלא למנוע עצמו מן הדבר המותר ושלא יפסיד ממונם של ישראל שהתורה חסה עליו. יתברך ויתעלה הבוחר בעמו באהבה ורצה לקדשם ולקרבם לעבודתו. באהבתו ובחמלתו בחמדתו ובתורתו. והזהירם מן הסכנה. בחמלה וחנינה. להיותם לו למנה. וחבלו וגורלו נגשים. אמר והתקדשתם והייתם קדושים.
